<h1>שו"ת הרא"ש כלל מ"ח סימן ו'</h1>
<h2>דף קז.</h2>
אמר רבא האי אריתא דדלאי אין נוטלין ממנו לידים [דלא אתו מכח גברא] ואין מטבילין בו את הידים דהוו מים שאובין. כתב בעל (העיטור) [הלכות] דמותר להטביל ידיו תוך כלי. והביא ראיה מפ"ב דזבחים [כ"א ע"א] דאיבעיא להו מהו לקדש ידיו ורגליו בכיור, ממנו [שמות ל'] אמר רחמנא ולא בתוכו. משמע דוקא בקידוש ידים ורגלים מבעיא ליה משום דכתיב ממנו, אבל בנטילת ידים אפילו (מ)תוך כלי נמי מותר. וקשה מהא דאמר הכא אין נוטלין דלא אתי מכח גברא ואין מטבילין בהם משום דהוו שאובין. ומיהו יש לומר דבעינן נטילה מכלי ובין נוטל ידיו תוך הכלי בין שופך ממנו על ידיו יש כאן נטילה מכלי. [אבל הכא ידיו חוץ לכלי הן וכבר פסק כח הכלי כשהמים באים על ידיו, הלכך אין נטילה מן הכלי] שהצינור אינו כלי. והא דנקט הכא דלא אתו מכח גברא, לאו דוקא מכח גברא אלא משום דלא אתו מכח כלי. אי נמי משום דתנן בפ"ק דידים [מ"ה] הכל כשרים ליתן לידים אפילו חשו"ק. מניח חבית בין ברכיו ונוטל. מטה חבית על צדה ונוטל. והקוף נותן לידים. ורבי יוסי פוסל בשני אלו, פירוש בקוף וחבית המוטה על צדה והמים נשפכין מאליהן, דבעינן כח גברא. ות"ק לא חייש לכח גברא אלא דאתי מכח מנא. והשתא שמעתין דנקט מכח גברא, כרבי יוסי. והלכות גדולות אי אפשר [להעמיד] אלא כרבנן. וצריך להחמיר בדבר כיון דסוגיא דשמעתין כר' יוסי. ומים שבחבית ויש בו ברזא, יסיר הברזא בין שפיכה לשפיכה ויחזיר בכל שפיכה ושפיכה, וקרינן ביה שפיר כח גברא, כיון שעל ידי הסרת הברזא באין המים, ולא דמי לחבית שמוטה על צדה. אבל אם לא החזיר הברזא בין שפיכה לשפיכה, דמי לחבית מוטה על צדה. ואי מקרב לגבי דוולא דאתו מכח גברא נוטלין ממנו.
